לכבוד הדיון ה"סוער" המתרחש השבוע לקראת בחירת המסלול בשנה ג', בחרתי לפתוח את הפוסט הראשון בבלוג בדיון אשר יצא לנו לדבר עליו די הרבה, איזה מעצב אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול ?
הפוסט הזה מהווה את דעתי האישית, ואני אשמח לקבל תגובות ודעות של אנשים אחרים לצורך הדיון.
אני בוחר להתחיל מהסוף ומהתשובה הקצרה ואחר כך לנמק:
כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות : מעצב טוב.
אני נוטה להאמין שרוב האנשים גם רוצים להיות מעצבים טובים ולכן חושבים שתשובה מהסוג הזה לא מקדמת אותם הרבה, אז עכשיו נתמקד באיך זה קשור לבחירת המסלול ומה שאני ארצה לעשות כשאני אהיה גדול.
כן, גם אני נורא אוהב מושן. כן, גם לי בא לעשות אנימציות מגניבות, וקליפים מטורפים. כן, גם אני יודע שהכסף הגדול הוא באינטרנט, וכן, מעניין אותי לבנות אתרים ומעניין אותי להכניס מושן לווב והכי מעניין אותי - לעשות דברים שאנחנו עוד בכלל לא יודעים שהם עיצוב גרפי.
בדיוק בגלל זה, אני בוחר להמשיך במסלול של פרינט.
גם אני אכלתי די הרבה סרטים והתלבטתי, וחשבתי שהעובדה שאני אבחר בהתמחות ספציפים לא תמנע ממני להיות מעצב טוב, אבל העובדה היא זאת - נכון לעכשיו, התמקדות במקצוע ספציפי מצרה לי את האופקים כמעצב במקום להרחיב לי אותם.
אני לא עושה את הבחירה הזו כי "אני בן אדם רומנטי שאוהב למשש ניירות" (למרות שכמה מחברי הטובים הם כאלה, והם גם אנשים טובים), אלה כי במסלול הפרינט אני אתמקד בדבר שבשבילו באתי ללמוד עיצוב: ללמוד לחשוב. בסופו של דבר, החיים והלימודים לא נגמרים (כמו שהרבה היו רוצים לחשוב) כשנגמרים הלימודים. כמו שארנסטו אמר היום - "גם לנו לקחו את הפריהנד מהידיים לפני שלוש שנים והיינו צריכים ללמוד הכל מההתחלה".
כלים טכניים תמיד ימשיכו להתפתח ולהשתנות כי הטכנולוגיה מתפתחת כל הזמן, ואנחנו נצטרך להמשיך ללמוד תוכנות וכלים כל הזמן.
לכן אני לא רואה הרבה טעם בלהשקיע את מיטב זמני בלימודים בלימוד 7 תוכנות בשנה וחצי. אין טעם כי אני בכל אופן אלמד אחר כך מה שמעניין אותי וכי אולי חשוב יותר - זה לא כל כך מה שמשנה כשמחפשים עבודה.
המלצתי כבר לכמה אנשים לראות את הוידאו הזה, שהוא של מעצב מושן מוצלח שעובד בדיגיטל קיטצ'ן (סטודיו מושן מוצלח במיוחד), שבו הוא מסביר מה הם מחפשים במעצב מושן כשהם שוכרים אנשים. אני אתמצט לכם את עיקרי הדברים (למרות שמאד כדי לראות אם יש לכם חצי שעה פנויה) :
כדאי מאד ללמוד עיצוב בבית הספר. כלומר : טיפוגרפיה, קומפוזיצה, צבע וכו' כי אלו הדברים שיהיה מאד מאד קשה ללמוד אותם אחר כך לבד, בניגוד לתוכנות שאפשר בעזרת קורסים אלו ואחרים ללמוד גם לבד.
לסיכום:
אני באופן אישי, היות ובאתי עם טיפה רקע טכני, באתי לבית הספר כי הבנתי שללמוד לחשוב ולקבל ביקורת זה דבר שמאד קשה לעשות לבד גם אם אתה מאד אוטודידקט. ולכן, על אף העובדה שאין לי שום כוונה להשאר "רק" מעצב פרינט, אני כרגע ממשיך במסלול פרינט, שלדעתי יאפשר לי בעתיד להיות פחות מוגבל ויותר ורסאטיל.
אני אשמח לשמוע את דעתכם!
ובהצלחה לבלוג הזה.
הפוסט הזה מהווה את דעתי האישית, ואני אשמח לקבל תגובות ודעות של אנשים אחרים לצורך הדיון.
אני בוחר להתחיל מהסוף ומהתשובה הקצרה ואחר כך לנמק:
כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות : מעצב טוב.
אני נוטה להאמין שרוב האנשים גם רוצים להיות מעצבים טובים ולכן חושבים שתשובה מהסוג הזה לא מקדמת אותם הרבה, אז עכשיו נתמקד באיך זה קשור לבחירת המסלול ומה שאני ארצה לעשות כשאני אהיה גדול.
כן, גם אני נורא אוהב מושן. כן, גם לי בא לעשות אנימציות מגניבות, וקליפים מטורפים. כן, גם אני יודע שהכסף הגדול הוא באינטרנט, וכן, מעניין אותי לבנות אתרים ומעניין אותי להכניס מושן לווב והכי מעניין אותי - לעשות דברים שאנחנו עוד בכלל לא יודעים שהם עיצוב גרפי.
בדיוק בגלל זה, אני בוחר להמשיך במסלול של פרינט.
גם אני אכלתי די הרבה סרטים והתלבטתי, וחשבתי שהעובדה שאני אבחר בהתמחות ספציפים לא תמנע ממני להיות מעצב טוב, אבל העובדה היא זאת - נכון לעכשיו, התמקדות במקצוע ספציפי מצרה לי את האופקים כמעצב במקום להרחיב לי אותם.
אני לא עושה את הבחירה הזו כי "אני בן אדם רומנטי שאוהב למשש ניירות" (למרות שכמה מחברי הטובים הם כאלה, והם גם אנשים טובים), אלה כי במסלול הפרינט אני אתמקד בדבר שבשבילו באתי ללמוד עיצוב: ללמוד לחשוב. בסופו של דבר, החיים והלימודים לא נגמרים (כמו שהרבה היו רוצים לחשוב) כשנגמרים הלימודים. כמו שארנסטו אמר היום - "גם לנו לקחו את הפריהנד מהידיים לפני שלוש שנים והיינו צריכים ללמוד הכל מההתחלה".
כלים טכניים תמיד ימשיכו להתפתח ולהשתנות כי הטכנולוגיה מתפתחת כל הזמן, ואנחנו נצטרך להמשיך ללמוד תוכנות וכלים כל הזמן.
לכן אני לא רואה הרבה טעם בלהשקיע את מיטב זמני בלימודים בלימוד 7 תוכנות בשנה וחצי. אין טעם כי אני בכל אופן אלמד אחר כך מה שמעניין אותי וכי אולי חשוב יותר - זה לא כל כך מה שמשנה כשמחפשים עבודה.
המלצתי כבר לכמה אנשים לראות את הוידאו הזה, שהוא של מעצב מושן מוצלח שעובד בדיגיטל קיטצ'ן (סטודיו מושן מוצלח במיוחד), שבו הוא מסביר מה הם מחפשים במעצב מושן כשהם שוכרים אנשים. אני אתמצט לכם את עיקרי הדברים (למרות שמאד כדי לראות אם יש לכם חצי שעה פנויה) :
כדאי מאד ללמוד עיצוב בבית הספר. כלומר : טיפוגרפיה, קומפוזיצה, צבע וכו' כי אלו הדברים שיהיה מאד מאד קשה ללמוד אותם אחר כך לבד, בניגוד לתוכנות שאפשר בעזרת קורסים אלו ואחרים ללמוד גם לבד.
לסיכום:
אני באופן אישי, היות ובאתי עם טיפה רקע טכני, באתי לבית הספר כי הבנתי שללמוד לחשוב ולקבל ביקורת זה דבר שמאד קשה לעשות לבד גם אם אתה מאד אוטודידקט. ולכן, על אף העובדה שאין לי שום כוונה להשאר "רק" מעצב פרינט, אני כרגע ממשיך במסלול פרינט, שלדעתי יאפשר לי בעתיד להיות פחות מוגבל ויותר ורסאטיל.
אני אשמח לשמוע את דעתכם!
ובהצלחה לבלוג הזה.
גם אני התחבטתי והתלבטתי באיזה מסלול לבחור.
השבמחקמה אני רוצה? אני רוצה ללמוד טיפוגרפיה, עיצוב אות, עיצוב מגזין, מושן, אינטרקטיב, הדפס משי, היסטוריה, פילוסופיה, לנגן על פסתנתר, ואם לצטט שוב את ארנסטו "גם סריגה ומקרמה". ואם אני רוצה להיות מציאותית לרגע, אז נראה לי שבמסגרת הלימודים האלה, שהם גם ככה לחוצים עד מאוד, יהיה קשה לעשות את הכל. אז בחרתי בפרינט או עיצוב גרפי או איך שלא קוראים לזה. כי אני מרגישה שזה ה-א'-ב', שזה יתן לי את הבסיס הכי טוב כדי להמשיך ללמוד אחר כך דברים אחרים, שאלה הכלים שאני צריכה כדי להתקדם איתם הלאה. עכשיו אני רק צריכה לזכור להחזיר את טופס בחירת המסלול עד יום שני.
אגב מישמוש ניירות, אסור לשכוח שכמה שנרצה להיות עצמאיים ב"עולם שאחרי שנקר", יהיו שם הרבה יותר מגבלות ממה שאנחנו יכולים לדמיין. עם כל האהבה לתחום צר ולא משנה מהו כרגע (פרינט, מושן וכו'...), בסופו של דבר נתגמש ונעשה גם דברים שהם לא החלום העיצובי הרטוב שלנו. החיים פשוט מלמדים אותך בדרכם את מה שאתה צריך. כל פרויקט הוא התמודדות שונה שמצריכה פתרון אחר ובדרך, כמו באוטובוס, עוברים בתחנות מסוימות. בחלקן כבר היית ואתה אפילו לא מציץ מהחלון, ואחרות מפתיעות ומחדשות לך. אם העולם הולך ומתמחשב, אז כנראה שלא תהיה ברירה אלא לעשות פרויקטים משולבים עם אינטרקטיב ולא תהיה ברירה אלא ללמוד לעשות את זה בדרך כלשהי. זה יקרה. אם תרצה ואם לא. בדיוק כמו סאגת "לקחו לנו את פריהנד מהידיים".
השבמחקהעולם משתנה ברגעים שאני כותב את הפוסט הזה (ממש העבודה שלי לקובי פרנקו הא?) ואנחנו נסחפים בזרם. אני אומר: עדיף שבכל רגע נתון, תהיה איפה שהכי נוח לך באותו הרגע הנתון. כרגע אני יכול לעשות מה שאני הכי רוצה ואוהב, מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד, אז למה שאתן לגורם התועלתיות ולדולרים לרחף מעליי כבר מעכשיו? לא רוצה לחשוב קדימה, רוצה לחשוב כרגע. במורד הנהר, אם יהיה צורך, החיים ילמדו אותי לעשות אינטרקטיב. אני לא דואג.
אין לי מה להגיב
השבמחק