לצערי אני נתקל יותר מדי בתופעה של אנשים שמבקשים ממני ביקורת אבל בעצם לא רצו לשמוע ביקורת אמיתית. אפילו גרוע מזה, קרה לי כמה פעמים שביקשו ממני לפני השיעור לא להעביר ביקורת על עבודה ספציפית.
אז מי בכלל רוצה ביקורת?
פול ארדן, אמר בספר הממולץ שלו "אל תחפש תשבחות, חפש ביקורת".
כל אחד יכול לקבל מילה טובה על העבודה שלו, אם הוא יראה את זה לאנשים הנכונים, והרבה פעמים אנחנו מתפתים להראות את העבודה לאנשים האלה (לפעמים אנחנו אפילו מגיעים עד לאמא!) כדי לקבל טפיחה קטנה לאגו, במיוחד אחרי שעבדנו כל כך קשה.
אז מה רע בזה?
זה רע כי ככה אנחנו לא מתקדמים. עבודה יכולה להגיע למקום טוב יותר רק אם נבין מה לא עובד בה. אני באופן אישי באתי לבית ספר כי רק שם יכולתי לקבל ביקורת. יכלתי ללמוד טיפוגרפיה שוויצרית מספרים, פוטושופ באינטרנט וכן האלה, אבל הדבר שלא יכלתי לעשות בעצמי הוא לתת לעצמי ביקורת.
לכן בפעם הבאה שאתם מראים עבודה אל תשאלו "אתה אוהב?" (שאלה שמאד מכווינה לתשובה "כן! בטח!"), אלה "מה לא עובד בעבודה הזו?" (שאלה עלולה להכווין לתשובה שתקדם אתכם).
אז מי בכלל רוצה ביקורת?
פול ארדן, אמר בספר הממולץ שלו "אל תחפש תשבחות, חפש ביקורת".
כל אחד יכול לקבל מילה טובה על העבודה שלו, אם הוא יראה את זה לאנשים הנכונים, והרבה פעמים אנחנו מתפתים להראות את העבודה לאנשים האלה (לפעמים אנחנו אפילו מגיעים עד לאמא!) כדי לקבל טפיחה קטנה לאגו, במיוחד אחרי שעבדנו כל כך קשה.
אז מה רע בזה?
זה רע כי ככה אנחנו לא מתקדמים. עבודה יכולה להגיע למקום טוב יותר רק אם נבין מה לא עובד בה. אני באופן אישי באתי לבית ספר כי רק שם יכולתי לקבל ביקורת. יכלתי ללמוד טיפוגרפיה שוויצרית מספרים, פוטושופ באינטרנט וכן האלה, אבל הדבר שלא יכלתי לעשות בעצמי הוא לתת לעצמי ביקורת.
לכן בפעם הבאה שאתם מראים עבודה אל תשאלו "אתה אוהב?" (שאלה שמאד מכווינה לתשובה "כן! בטח!"), אלה "מה לא עובד בעבודה הזו?" (שאלה עלולה להכווין לתשובה שתקדם אתכם).
לי אישית קשה להבין אנשים שבוחרים ללכת ללמוד עיצוב ואז נפגעים אם אתה אומר דבר שיכול להוביל למקום יותר טוב.
השבמחקאותם אנשים כנראה מאוהבים מדי בעצמם וחושבים שהלימודים הם בסך הכל טיול חוויות.
הרי ביקורת היא דבר בונה, אחרת היא סתם ציניות.
יש הבדל בין לתת ביקורת שמקדמת מישו הלאה, לבין לתת ביקורת כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך.
השבמחקלדוגמא: לומר למישו כביקורת "אני מזהה פה תסמונת לא היה לי מה לשים, אז שמתי". זו לא ביקורת זו פגיעה מכוונת.
אז ככה -
השבמחקקשה לי מאד עם האמירה "לתת ביקורת כדי להרגיש טוב עם עצמך". זה אולי מרגיש טוב להגיד למישהו "ואוו איזה יופי של עבודה", אבל נראה לכם שזה מרגיש טוב להגיד למישהו "שמע, עשית חרא עבודה"?
זה ממש לא נעים, ונראה לי שזו גם הסיבה שרוב האנשים לא בכלל טורחים לתת ביקורת.
למה להכנס לזה?
למה להעליב חברים? למה לריב? אפשר פשוט לסתום את הפה.
זה מרגיש מאד לא נעים להיות זה שאומר למישהו שהעבודה לא טובה, והסיבה שזה נאמר היא כדי לנסות לקדם את הבן-אדם והעבודה (אני לא אומר שאין מדי פעם אנשים שמתנהגים כמו ילדים קטנים ומשחקים בנקמות בשיעור, אבל זה די חריג).
אין שום סיבה שמישהו אלה אם כן הוא סדיסט פסיכופט, יתן ביקורת כדי לפגוע במישהו בכוונה תחילה.
לגבי הדוגמא הספציפית - לא ברור לי אם זו דוגמא קונקרטית (שאולי אני אמרתי) או סתם היפוטתית, אבל זה נראה לי משפט תלוש מתוך ביקורת רחבה יותר שמסבירה אולי מה הכוונה "לא היה לי מה לשים" ואולי דרך איך לנסות ולהעלות רעיון כדי לא לעצב בלי רעיון.
אני חושב שהבעיה היא שאנשים נוטים לקחת ביקורות באופן אישי כאילו הביקורת היא טענה שהם אנשים לא טובים, ואין דבר רחוק מזה מהמציאות. זה אמנם קשה מאד (גם לי) להתנתק רגשית מהעבודה ולנסות להקשיב לביקורת באמת.
דבר אחרון, אם מישהו נפגע ממני (חבל שהתגובה אנונימית), אני מתנצל, לפעמים אולי אני לא הכי פוליטיקלי קורקט, אבל כל הביקורות שאני נותן הן אך ורק כדי לנסות ולקדם ולעזור.