סיפור שהיה כך היה.
לפני כמה שבועות זכינו לביקור של DJ Vadim (לא הלכתי לצערי, אבל שמעתי שדווקא לא היה משהו), מה שכן שימח אותי היה הפוסטר למסיבה שהיה די מגניב לטעמי ומיד ניגשתי להסתכל אם יש קרדיט כי רציתי לדעת האם זה מעצב ישראלי שאני לא מכיר.
לצערי גיליתי שמדובר בגוי, גרמני בן 29 שקורא לעצמו Prop4g4nd4 ויש לו מייספייס. עברתי על הדברים שהוא עושה ובאמת יש לו סגנון איור מדליק. הבעיה התחילה כמה שבועות אחרי זה כשראיתי כרזה מוכרת אך להפתעתי הייתה כרזה חדשה למסיבה חדשה בבלוק, הפעם של MIDFIELD GENERAL.עכשיו, חוץ מזה שהסגנון האיורי מלהיב אותי טיפה פחות כי כבר ראיתי אותו, מה שיותר מטריד אותי הוא, האם יכול להיות שדי ג'יי ואדים ומידפילד ג'נרל עושים את אותה המוזיקה ולכן מגיעה להם כרזה שמשדרת כמעט אותו הדבר ? או שיכול להיות, שלמוזיקה של האמנים האלה אין שום קשר לכרזה, והמאייר/מעצב פשוט עשה את מה שהוא יודע לעשות (ואין שום ספק שהוא יודע לעשות את זה בצורה טובה) בלי שום קשר למוזיקה של האמן.
לטעמי, עיצוב צריך לשרת את מה שהוא מתקשר. אין שום בעיה שזה יהיה מסוגנן, מגניב ועדכני (להפך, רצוי שכך), אבל העיצוב לא יכול להיות סתם פלטפורמה אמנותית לקפריזות של המעצב ולבטא את עצמו יותר מאת התוכן שהוא מעצב (זה בערך ההבדל בין עיצוב לאמנות).האם זה הגיוני שאני אעצב אריזה לבמבה ואתר לחברת יהלומים ושניהם יראו באותו סגנון ? או באותה "שפה אישית" ? כמובן שזו הקצנה, אבל גם במקרה הנוכחי, מדובר בשני אמנים שעושים דברים שונים.
כמו שחלק מכם אולי יודעים, Style=Fart הייתה סיסמתו הידועה של סגמייסטר, שטען שסטייל הוא דבר שאשר מסיט את תשומה הלב מהתוכן האמיתי של העבודה, עד שבא מישהו והסביר לו שיש לו חתיכה שפה אישית והוא נרגע קצת. עכשיו הוא טוען שזה בסדר שיהיה לך סגנון משלך, כל עוד הדבר עוזר לתקשר את התוכן, ואפילו אמר "זה בסדר לנסות לעשות משהו לגמרי חדש, אבל זה גם בסדר להשתמש בכתב יד שוב".
לסיכום, זה בסדר לעשות את הדברים שאתם אוהבים וטובים בהם, כל עוד אתם לא שוכחים מה אתם אמורים לתקשר, וגם לא חוזרים על עצמכם. ונסיים במנטרה השבועית שגנבתי מסת' גודין: אל תהיו משעממים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה